סיכון אובדני: לתת למודל תפקיד מוגבל

מטופל אמר משהו בסוף הפגישה, וזה לא יוצא לכם מהראש. השעה עשר בערב. המחשבה להקליד את זה ולקבל קריאה מהצד מובנת לגמרי, והיא גם המקום שבו כדאי לעצור.

בכל מה שקשור לאובדנות, ההצעה כאן היא להשתמש במודל לדבר אחד בלבד: בדיקת כיסוי של השאלות. לא להערכה.

מה נמדד

בעבודה שפורסמה ב-2025 ב-Psychiatric Services גובשו שלושים שאילתות הקשורות לאובדנות, וקלינאים דירגו כל אחת מהן באחת מחמש רמות סיכון. כל שאילתה הוזנה מאה פעמים לכל אחד משלושה כלים: ChatGPT, Claude ו-Gemini.

בשתי הרמות הקיצוניות הייתה עקביות. לשאלות ברמת סיכון נמוכה מאוד ניתנה תשובה ישירה בכל ההרצות, ולשאלות ברמת סיכון גבוהה מאוד אף אחד משלושת הכלים לא נתן תשובה ישירה, באף הרצה.

ברמות הביניים כל השלושה היו לא עקביים: באותה שאלה בדיוק ענו בחלק מההרצות ונמנעו באחרות. ובחלק מהמקרים ChatGPT ו-Claude ענו על שאלות שנגעו לשיעורי קטלניות של אמצעים.

חשוב לדייק במה נמדד: זו בדיקה של תגובות הכלים לשאילתות, ולא בדיקה של יכולתם להעריך סיכון של אדם אמיתי. את האחרונה איש לא ביסס.

כמסקנה מעשית: העקביות הנמוכה ביותר נמצאת בדיוק ברמות שבהן השיפוט הקליני הכי קשה, ואותה שאלה יכולה להתנהג אחרת בהרצות שונות. "שאלתי והוא אמר שזה בסדר" הוא דגימה אחת, לא מידע.

התפקיד היחיד

בודק כיסוי. הניסוח הוא: "לפי מה שכתבתי על השיחה, מה לא שאלתי שהערכה מובנית שאני עובד לפיה הייתה כוללת."

המסגור הזה עובד משלוש סיבות פרקטיות. הוא מחזיר רשימה שאפשר לפעול לפיה בפגישה הבאה. עלות של שאלה עודפת נמוכה בדרך כלל מעלות של הרגעה שגויה. והוא לא מחייב אתכם לקבל דירוג שאין מאחוריו היכרות עם האדם.

הוא לא חסין. מודל יכול להחזיר רשימה דלה ולהוסיף שההערכה נראית מקיפה, וזו בדיוק ההרגעה שאין לה כיסוי. הוא יכול גם להחזיר רשימה ארוכה ולא רלוונטית שתסיט את הקשב בפגישה הבאה מהדברים החשובים. בגלל שתי אלה, הפרומפט למטה אוסר עליו במפורש להעריך את שלמות ההערכה, והרשימה שחוזרת היא חומר לשיקול ולא מטלה.

שלושה כללים

1. בלי דירוג סיכון. לא רמה, לא ציון, לא "האם זה מסוכן". מספר שחוזר הופך לעוגן שנכנס איתכם לחדר.

2. בלי אמצעים. לא שיטות, לא קטלניות, לא השוואות. המחקר מראה שהכלים עונים על זה לפעמים, ואין שום שימוש קליני בתשובה.

3. כלל עצירה. ברגע שאתם מזהים שאתם שואלים כדי להירגע, סוגרים את החלון ומתקשרים לאדם.

מתי לא נכנסים לכאן בכלל

אם יש כוונה, תוכנית, נגישות לאמצעים, או חוסר יכולת של המטופל להתחייב לבטיחות, לא מתייעצים עם מודל. מפעילים את הנוהל: יצירת קשר עם המטופל, פנייה להדרכה או לעמית, והערכת חירום לפי הצורך. הבדיקה שלמטה מיועדת למצב שבו כבר עשיתם הערכה ואתם רוצים לדעת מה לא שאלתם, ולא למצב שבו אתם מחליטים אם יש סכנה.

בדיקת שלמות של הערכה שכבר בוצעה. אינני מבקש הערכת סיכון.

מה שנאמר, בלי פרטים מזהים ובלי ציטוטים ישירים: [תיאור קצר]
מה שכבר נשאל: [רשימת השאלות ששאלתי בפועל]

החזר דבר אחד בלבד: רשימת שאלות שהערכה מובנית הייתה כוללת ואינן מופיעות
למעלה. סדר אותן לפי מה שהיית שואל קודם.

אל תיתן רמת סיכון, ציון, או הערכה של חומרה. אל תעריך אם ההערכה שבוצעה מספקת
או מקיפה, ואל תכתוב שלא חסר דבר. אל תזכיר אמצעים, שיטות או נתוני קטלניות.
אל תמליץ על מהלך טיפולי.

הרשימה שחוזרת היא חומר לשיקול, לא אישור. את ההחלטה אם מה שקורה כאן דורש יותר מפגישה נוספת מקבלים מול אדם.

מקורות

• McBain, R. K. et al. (2025). Evaluation of Alignment Between Large Language Models and Expert Clinicians in Suicide Risk Assessment. Psychiatric Services. 10.1176/appi.ps.20250086